<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת כלים סימן ז'</h1>
<h2>דף לג:</h2>
והרשב"א ז"ל כתב אין להם טהרה עולמית בין תחלת תשמישו ביד גוי בין ביד ישראל פי' כלי נתר [והן העשויין] מחפורת של צריף פי' עפר שחופרין בו צריף אלו"ם בלע"ז.
<h2>דף עד:</h2>
גת של אבן או של עץ (או) שדרך בה הגוי או גת של אבן שזפתה הגוי אע"פ שלא דרך בה מדיחה במים ואפר ומים ואפר ד' פעמים זו הנקרא נגוב ואח"כ דורך בהן. ואם היה בהן לחות מקדים האפר למים ואם לאו מקדים המים לאפר. והרשב"א ז"ל כתב אם כלי יבש הוא מדיחו הטיב במים. ואח"כ מקנחו היטב באפר ואח"כ מדיח. ואם כלי לח הוא נותן אפר ומים ואפר ומים. ובכל מקום שאמרו מנגב אם כלי נסרים הוא מחובר צריך להתיר הקשרים כדי שיכנסו המים והאפר בתוך חבור הנסרים ע"כ. ואפר סתם פרש"י ז"ל כל מקום אפר או עפר. דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר סתם. והיינו דקתני [תענית פ"ב מ"א] אפר מקלה (עד עפר מקלה דהא תניא) [אפר שרפה דאי הוה תנא] אפר סתם משמע עפר ואפר מקלה מוציאו מעפר סתם. וי"א דלענין נגוב בעינן לעולם אפר דוקא ולא עפר וכן המנהג. וכן ראוי להורות.
